החלטה בתיק תא"ק 22536-01-11

בענין : בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין מיום 19.2.12

1. ביום 12.1.11 הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר נגד מיכאל ויפעת וינפלד ( להלן "הלווים")

    ונגד הנתבע כערב יחיד להלוואה מיום 19.7.07 ע"ס 85,000 ש"ח.

    לכתב התביעה צורפו הסכם הלוואה וערבות , טופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן ופירוט

    אשראי המלמד כי סמוך למועד הגשת התביעה צברו הלווים למעלה מארבעה חודשי פיגור .

2. בבד בבד עם הגשת התביעה ביקש התובע להטיל עיקול זמני על חשבון הבנק של הנתבע .

    הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 12.1.11 .

3. ביום 12.7.11 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר נגד הלווים והערב . הבקשה נדחתה

    בהחלטתי מיום 12.7.11 . לאחר כארבעה חודשים הוגשו תצהירי מוסר , אך גם הם לא הניחו

    את דעתי ולכן הוריתי ביום 13.12.11 על ביצוע מסירה חוזרת . מסירה שכזו בוצעה לנתבע

    ביום 10.1.12 , כאשר הנתבע סירב לקבל את אישור המסירה . על יסוד מסירה זו ומסירות

    שבוצעו ללווים , ניתן ביום 19.2.12 פסק דין בהעדר נגד שלושת הנתבעים על יסוד האמור בכתב

    התביעה .

4. הנתבע לא הכחיש בבקשתו כי קיבל את כתב התביעה . נהפוך הוא , בסעיף 6 לבקשה טען

    הנתבע כי לאחר שהוגשה נגדו התביעה ביקש להידבר עם נציגי התובע ועם הלווים . לטענת

    הנתבע , הן הלווים והן נציגי התובע הסירו דאגה מליבו בכך שאמור לו כי הלווים יסירו ערבותו

    ויגיעו להסדר עם התובע . במצב דברים זה , אני קובע כי פסק הדין ניתן כדין ואין מקום

    לבטלו מחובת הצדק . לשלמות התמונה אציין כי לא מצאתי ממש בטענה לפיה לא היה מקום

    ליתן פסק דין בהעדר אלא לדרוש הוכחה של התביעה . כאמור לעיל , לכתב התביעה צורפו כל